קבב (בפרסית ובערבית: كباب - תעתיק מדויק: כבאב, בטורקית: Kebap) משמעו בשר צלוי באראמית הסורית ובטורקית. ברחבי העולם, ובעיקר באזור הלבנט הערבי וטורקיה, רווחות גרסאות רבות של קבב, ומשמעות המונח משתנה במדינות השונות בישראל הוא פופולרי אצל הערבים הפלסטינים והיהודים המזרחים. בתלמוד בבלי (זבחים מו:) מופיעה המילה הארמית כַּבַּבָא במובן של בשר הצלוי על גחלים.
